THE MAIN MAN

 

אני לא כל כך יודעת איך לתקוף את הנושא שאני רוצה לדבר עליו, אבל אני אבהיר קודם שאני יודעת שאסור לצפות לשום דבר בחיים, בטח שלא מגברים ובטח לא כשמדברים על בגדים. ציפייה היא מתכון לאכזבה. ובכל זאת.. כשאתה לא מצפה מאף אחד לכלום, איפה זה משאיר אותך? אדיש, מנותק רגשית ונעדר תקווה. אני מוכנה לחיות בלי הרבה דברים אבל בלי תקווה, מה החיים האלה שווים בכלל? הדיאלוג הפנימי הזה היה יכול להיחסך ממני אם כולם פשוט היו מתלבשים כמו שצריך. וזה לא להאמין כמה זה פשוט להיראות טוב, ממש טוב. אם הם רק היו יודעים. אתה לא צריך להיות יפה וגם לא חתיך הורס ולא איזה סייח-על, אתה צריך רק להתלבש סבבה. וזהו. לא דולצ'ה וגבאנה ושום מותגים, ולא צריך להיות סופר גנדרן או מלוקק, וגם לא הומו. אפשר לתת אינספור דוגמאות לאיך כן ולמה לא אבל יש לכולנו בטח עוד מה לעשות היום. הדבר הכי אלמנטרי וחשוב שכולם צריכים להפנים (גברים ונשים), ויפה שעה אחת קודם, זה ללבוש בדיוק את המידה המתאימה להם. לא צמוד מדי ולא ענק, המידה המדויקת. בכלל, דיוק מאוד חשוב פה, שלא יהיה יותר מדי משום דבר. נורמלי, רגיל, פשוט ובלי לפשל בקטנות. שיהיה גימור. מסתובבים פה גברים שמעידים על עצמם שלא אכפת להם איך הם ניראים (שקר כלשהו), אני לגמרי לא קונה את זה. אם אתה לא עושה את זה בשבילך, תעשה בשביל הבחורה. או סתם בשביל הנוף.

או שתגדל שפם.

צילומים: Backyard Bill, The Sartorialist, STYLECLICKER