זמן בשפע

באיזה בוקר אחד לא מזמן, בוקר לא טוב במיוחד, כשהתקווה והייאוש התערבבו לכדי סימביוזה (שיכולה להישמע אולי לא הגיונית אבל היא מצב צבירה מוכר במחוזותיי), אבא שלי התקשר כדי לתת לי על הראש. זה אף פעם לא זמן טוב אבל באותו בוקר זה היה הדבר האחרון שהייתי צריכה, לשמוע כמה הוא צודק. מה יהיה איתי, ולמה אני לא עושה X, ולמה אני לא נותנת פוש פה ושם, ולמה אני מתעכבת ועד שאני זזה ועוד כל מיני. ואז בסוף כל המטח הזה הוא שאל (רטורית כמובן): את יודעת מה יש לך שאין לאף אחד אחר, ואת לא מנצלת אותו? הייתי בטוחה שהולכת לבוא עכשיו איזו מחמאה בסגנון "הכישרון שלך" או משהו כזה, כבר התכוננתי להרגיש טוב עם עצמי אבל השאלה הזאת הייתה רק הרמה להנחתה. התשובה הייתה: "זמן בשפע".

בתור מישהי שיש לה "זמן בשפע", שזה קללה, מסתבר, בדיוק כמו שזה ברכה, אני אוהבת לקבל השראה אופנתית מכאלה שגם להם יש זמן בשפע. כמו למשל אלו שבילו בפסטיבל 'קואצ'לה' האחרון:

      

מסקנה 1: אלו שיש להם פנאי, יש להם גם זמן להתלבש יותר טוב.

מסקנה 2: יש שאומרים שככל שאתה יותר עסוק, יש לך יותר זמן לעשות דברים. בדקתי פעם את העניין הזה, מסתבר שזה נכון.

תהייה: מצד שני, בשביל מה בני אדם קורעים את עצמם, טווים קריירות מופרכות, מסיימים את היום בלי נשימה, אם לא בשביל שיוכלו להרשות לעצמם לקרוס בסוף על איזו ספה ולא לעשות כלום.