דרמה, דרמה

סתיו 2006,  פואטיקה

אביב 2004, "הם יורים גם בסוסים?" וכוריאוגרפיה לפנים

סתיו 2009,קשה להאמין אבל זה הטוטאל לוק הכי לביש בקולקציה

אביב 2010, פסיכודלי, חייזרי, מ-ו-ש-ל-ם!

נסיך (וחתיך)

אני יושבת לי וחושבת על השטויות הרגילות, אם לכתוב על פסים או על הדפסים, ואז הידיעה הזאת צונחת עלי. אלכסנדר מקווין מת. לא סתם מת, התאבד. טוב, צריך לעזוב הכל ולהתחיל מהתחלה. אני מתחילה לכתוב.. נולד ב-1969.. בלונדון.. ואז אני חושבת, פאק, מה אני אתחיל להלאות עם הביוגרפיה שלו? אין מצב. הפרטים היבשים, הקורות חיים, את מי זה מעניין עכשיו? מה שחשוב בעיני זה שלמרות שהוא מת בצורה מאוד עצובה, בחייו הוא דווקא ידע לעשות שמח. התצוגות שלו היו מאלה שתמיד זוכרים, תמיד אובר דה טופ, הכי לא קונבנציונליות, תמיד סביב איזה קונספט מוטרף לגמרי. הבחור ידע לעשות קרקס. אבל לא היית מצפה לפחות מזה ממי שתפר את המשפט "I am a cunt" לבטנת השרוול של החליפה שעשה לנסיך צ'ארלס. אשכרה, סיפור אמיתי. ועם כל הצער והאובדן, אפשר להתנחם במשהו? אולי רק בעובדה שהמוות כנראה הרג לו גם את הכאב. ושהוא בסדר עכשיו.

עד 120, הא?