הספר שהכי הייתי רוצה עכשיו לשים את הידיים שלי עליו זה "Frezno", אוסף צילומים של טוני סטמוליס, שנראים יותר כמו הסתערות אלימה של ויז'ואלס במטרה להקיא עלינו את אמריקה של הפרברים, להקיא ולא להתנצל. פרסנו (Presno) היא העיר השישית בגודלה במדינת קליפורניה, היא מה שנקרא ה"סנטראל וואלי", והיא עיר הולדתו של סטמוליס. בית השחי של פרסנו מורכב ממהגרים מקסיקנים, סוחרי סמים, נעורים אבודים, דירות מטונפות, גינות נטושות, ואנשים שממשיכים להתקיים למרות שנשרפו מזמן. כבן המקום, הוא מבין את הגאווה השמורה לאנשים החיים בחור נידח שרק הם מסוגלים לו. הוא מהלל את החיים שנעים בין אמביציה לחוסר תקווה. הכיעור והלכלוך הופכים לא רלוונטים. האמיתי, הפרובוקטיבי והסליזי הוא היופי העכשווי. והחלום האמריקאי? נראה כאילו דחפו אותו לאיזה תא מטען. נסעו והשאירו אבק.
יום שבת, 6 בפברואר 2010
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
מדליק ביותר
השבמחקמלוכלך אך מרתק...
השבמחק