?HOW DOES IT MAKE YOU FEEL

כשאני מסתכלת על צילומי הילדים המכשפים של אקים ליפות' (Achim Lippoth), בעל כורחי אני חושבת על צילומי הפרסומות של אופנת הילדים בארץ. ולא במובן המחמיא של העניין. אני שואלת את עצמי למה צילומי ילדים צריכים להיות חנפניים ומזוייפים? למה תמיד מוכרים לנו שילדים חיים בסביבה סטרילית ושאין להם יכולת לחוש שום רגש מלבד שמחה? למה נדמה לי שהמוחות העומדים מאחורי כל קטלוג לבגדי ילדים שנעשה בארץ, לא שמעו מעולם על המונח סאבטקסט? כי בניגוד לצלמי ילדים אחרים, אקים ליפות' נותן לך ויז'ואל מרגש. גורם לך לחשוב, לרצות להתעכב על התמונה לרגע, להעיף בה מבט שני. הוא מעז לצלם ניגודים ומורכבות שהם חלק בלתי נפרד מהחיים האמיתיים, מילדות אמיתית. וילדות אמיתית היא ספונטנית, מלאת חיים, קשה לפעמים ומלאת פאתוס וקסם. בדיוק כמו הצילומים שלו.

פרסומת ללחם. איי רסט מיי קייס.