יום רביעי, 7 באפריל 2010

אומרים שהיה פה שמח

scan0002[1]

Untitled-17[1]

                Scan10002[1]

                    IMG_0003[1]

IMG_0002[1]

scan0027[1]

scan0001[1]

                   Untitled-8[1]

             scan0003[1]

אז אשכרה היה פה שמח לפני שנולדנו. אינטרנט לא היה לחבר'ה האלה, ולא זארה ו-H&M, ולא כבלים ולא פייסבוק ולא טלפונים ניידים. לא היו להם מושגים כמו "קריירה שניה", "הפרעת קשב" או "אינטיליגנציה רגשית". ובטח שלא היה להם את הלוקסוס של לעשות 'רפרש' על החיים שלהם בכל פעם שאיבדו עניין. אז איך לעזאזל הם צלחו את השנים האלה? מאיפה הם קיבלו השראה עם כל החול הזה מסביב? כמה נעורים כבר היו להם להעביר עד שהקימו משפחה בגיל 21? ובכל זאת, אני מסתכלת על הפרצופים היפים והשזופים שלהם ומשהו אומר לי שהם היו לא פחות אסקפיסטים מאיתנו. שגם הם היו צעירים ולא יציבים בדיוק במידה הנכונה. שלמרות הקשיים, הדלתות דווקא נפתחו בפניהם די בקלות. איכשהו נראה כאילו "החיים הטובים" גירסת 1965 היו למעשה.. די טובים. אני שואלת את עצמי אם אפשר להתגעגע אל מה שלא חווית מעולם.

4 תגובות:

  1. אני בלב שלם מתגעגע :)

    השבמחק
  2. עינבי תוסיפי מי שלח מה- זה מעניין. החבר'ה פה של הבלוג מכירים זה את זה.
    עינבושלי, החיים טובים ולא משנה מתי...
    וחוצמיזה אני דורשת פרס ניחומים על הלהט של סבתא עדה וההשקעה. תחשבי על זה.

    השבמחק
  3. הקונספט של ההגרלה מאוד הלהיב אותי עד כי כך שזו הייתה פעם ראשונה שהשתתפתי בהגרלה. והתוצאות שהעלת מדברות בפני עצמן.
    לגבי המשפט האחרון שלך; לא יודעת אם אפשר. אבל אני מאוד מתגעגעת לא רק למה שלא חוייתי אלא גם לעולם שלא שיהיה לעולם;אני מתגעגעת לוודסטוק ולארץ כנען. אני מתגעגעת לתחושה שאנו צדיקים למרות שאף פעם לא היינו. אנא מתגעגעת לסולידריות. ועוד ועוד ועוד

    השבמחק
  4. איזה יופי :) מקסים, מעורר חיוך, ואפילו נוסטלגי (לא ברור למה.. אני בכלל התבגרתי בניינטיז)

    השבמחק