זמן סיני

נטשה פולי וחבר ב"ווג" פאריז, אפריל 2010

דריה בקמפיין של "איזבל מראן"

שוב דריה, בהפקה של "ווג" פאריז, פברואר 2010

מודעת הקמפיין של "קנזו". מיישרים קו.

אז מסתמן שהלוקיישן הכי חם עכשיו זה חולות סיני. ומה שהולך עם זה הכי טוב מסתבר, זה הבוהו-שיק. באופן אישי, אני הכי בעד המראה ההיפי/ צועני/ בוהמייני שכולו צבעים והדפסים ושכבות ומרקמים, שמשנתו מדיפה ריח של חופש, מתירנות ונדודים. אני בעיקר מחבבת את הפרדוקס הגלום בצוענים ובילדי פרחים בעלי אג'נדה רוחנית, המסתובבים להם בעולם בין חופים ופסטיבלים ויכולים להראות ככה רק אם הם אוחזים גם באיזה אבא גשמי ומפרגן. את ה'אסנס' של הבוהו-שיק שנמצא כאן כבר איזה כמה שנים טובות (אני עדיין זוכרת את התצוגה של לואלה בארטלי בקיץ 2002 . רמה גבוהה), ניתן לראות בהפקות האחרונות ב"ווג" הצרפתי ובמודעות הקמפיינים של קיץ 2010. למרות שזה יפה מכדי להיקרא שאריות מחוממות, יש לי הרגשה שזו שירת הברבור שלו. כמו כל טרנד, לפני הסיום שלו, גם הוא נלקח אל הקצה. הפינאלה היא גירסת ה'הד טו טואו' שלו, המוצגת כמובן בסביבתו ה"טבעית", כדי שגם קשי התפיסה שבינינו יוכלו להפנים אותו סופסוף ולישר קו. כי אם כבר לסיים אז שיגמר בהקאה, העיקר שלא נוכל להביט אחורה בגעגועים. ועד שימאס… תבלו כמה שיותר (חופי סיני, או כל חוף אחר), תעטו את מיטב המחלצות (אבא עשיר או אבא עני), תהיו יפות וחופשיות. פיס אנד לאב.

roam if you want to

                           

                        

בגדים: +A   דוגמנית: אלה אבינערי   צילום: ענבל אביזמר

nude is good, baby. nude is good

שמלה: 500 ש"ח  קלאצ' מנומר: 250 ש"ח   דוגמנית: לירון גולד  צילום: ענבל אביזמר

אומרים שהיה פה שמח

               

                   

                  

            

אז אשכרה היה פה שמח לפני שנולדנו. אינטרנט לא היה לחבר'ה האלה, ולא זארה ו-H&M, ולא כבלים ולא פייסבוק ולא טלפונים ניידים. לא היו להם מושגים כמו "קריירה שניה", "הפרעת קשב" או "אינטיליגנציה רגשית". ובטח שלא היה להם את הלוקסוס של לעשות 'רפרש' על החיים שלהם בכל פעם שאיבדו עניין. אז איך לעזאזל הם צלחו את השנים האלה? מאיפה הם קיבלו השראה עם כל החול הזה מסביב? כמה נעורים כבר היו להם להעביר עד שהקימו משפחה בגיל 21? ובכל זאת, אני מסתכלת על הפרצופים היפים והשזופים שלהם ומשהו אומר לי שהם היו לא פחות אסקפיסטים מאיתנו. שגם הם היו צעירים ולא יציבים בדיוק במידה הנכונה. שלמרות הקשיים, הדלתות דווקא נפתחו בפניהם די בקלות. איכשהו נראה כאילו "החיים הטובים" גירסת 1965 היו למעשה.. די טובים. אני שואלת את עצמי אם אפשר להתגעגע אל מה שלא חווית מעולם.

SPRING LOADED

בגד-ים: 250 ש"ח  דוגמנית: לירון גולד  צילום: ענבל אביזמר

?back to basic

                                      

                                      

                                      

                                      

יש משהו במראה של בחורה במדים שמטיס אותך הישר אל מחוזות הפנטזיה. דיילות, ספורטאיות, נזירות, דתיות, חיילות. כל אחת בדרכה ומתוקף מעמדה, מחוייבת ואדוקה. ישותן זועקת משמעת עצמית ומשנה סדורה. הן לעולם לא מעשנות, לא מקללות, לא מתפזרות, נעדרות כל סממן נוירוטי, אסופות ומהודקות. השלם שלהן לעולם יעלה על סך חלקיו. פה טמון החסך באנושיותן אך כאן גם טמון קסמן. נשים הלובשות המדים מאבדות אולי את זהותן העצמית אך מרוויחות בתמורה את מעמדן כאיקונות, כסמל. תשכחו מהאתגר הגברי להתחיל עם סתם בחורה בשר ודם. להכריע בחורה לובשת מדים, לא לגמרי מובנת או נגישה, זה כבר כיבוש בסטנדרטים אחרים לחלוטין. סוג של הפקעת נקבת האלפא לטובת פשוטי העם. ואין כנראה דבר מתגמל יותר מלהפשיט מיתוס או סתם לפרק לו את הצורה. כמה כוח יש בזה. ניצחון האדם על השיטה.