אומרים שהיה פה שמח

               

                   

                  

            

אז אשכרה היה פה שמח לפני שנולדנו. אינטרנט לא היה לחבר'ה האלה, ולא זארה ו-H&M, ולא כבלים ולא פייסבוק ולא טלפונים ניידים. לא היו להם מושגים כמו "קריירה שניה", "הפרעת קשב" או "אינטיליגנציה רגשית". ובטח שלא היה להם את הלוקסוס של לעשות 'רפרש' על החיים שלהם בכל פעם שאיבדו עניין. אז איך לעזאזל הם צלחו את השנים האלה? מאיפה הם קיבלו השראה עם כל החול הזה מסביב? כמה נעורים כבר היו להם להעביר עד שהקימו משפחה בגיל 21? ובכל זאת, אני מסתכלת על הפרצופים היפים והשזופים שלהם ומשהו אומר לי שהם היו לא פחות אסקפיסטים מאיתנו. שגם הם היו צעירים ולא יציבים בדיוק במידה הנכונה. שלמרות הקשיים, הדלתות דווקא נפתחו בפניהם די בקלות. איכשהו נראה כאילו "החיים הטובים" גירסת 1965 היו למעשה.. די טובים. אני שואלת את עצמי אם אפשר להתגעגע אל מה שלא חווית מעולם.