club tropicana

         

מלמעלה למטה: קמפיין אביב-קיץ של DANSK, מהבלוג STREETFSN, קולקציית קיץ Rachel Roy, ווג אוסטרליה, תיקים מקולקציית הקיץ של Loewe, מהבלוג STREETFSN, קולקציית קיץ Prada, השער האחרון של ווג יפן, ושוב מהבלוג של הקוריאני המשובח STREETFSN.

נשים מתוחכמות לובשות רק שחור. הן מבינות שזה צבע שתמיד יעשה איתן חסד, שהן יצליחו להסתיר איתו את האובססיות הכי קשות שלהן ואין להן סבלנות שיבלבלו להן את המוח באינפורמציה מיותרת. תנו להן להראות אסופות והגיוניות ובמקסימום שליטה. נשים מתחכמות מוסיפות למלתחה שלהן גם כמה פריטים בלבן ושמנת ומיליון חולצות בדרגות שונות של אפור. וואו! (או כמו שגיא אמר עליהן פעם "מותק, את לא אפורה ומהממת, את סתם אפורה"). אבל רק נשים חכמות מבינות מתי הזמן לשחרר. והזמן הזה הגיע. הקיץ של 2011 הוא מפגן מסחרר של צבע. כל הפסים והנקודות והפרחים והמלמלות נראים כמו אסופת הדחקות לידו. הקיץ הזה הוא כולו ביטחון עצמי עם צבעים במקסימום רוויה ושילובים במינימום יראה. להיות פרח קיר, מסתבר, זה כל כך העונה שעברה.

אני לא יודעת מי יותר נדבק, אנחנו לאייטיז או האייטיז אלינו. בינתיים, רצוי לעשות פליי ולדחות את הדיון בסוגיה בעוד עונה.

ציפרלקס

ואן גוך בטעם קראמל, גיליון של "ווג" פאריז, ליקוקים בפנים מהכלבה שלי כשאני חוזרת הביתה, פרק הדחה באח הגדול, הדקה לפני שאני נרדמת לשנת צהריים, סרט חדש של אלמדובר, חופשה בחו"ל או לפחות סיני, שיזוף של אחרי סיני, פופו משחק לי בשיער, נעלי עקב נוחות, שיר שלא שמעתי שנים ופתאום חזר לחיי. כל אלה. או פשוט ציפרלקס.

how to wear a hat

 

10 סיבות לאהוב את אוסטרליה

1. המוכר במכולת חבר שלך, וגם הקוסמטיקאית וגם בעל הקפה שאתה יושב בו, וגם זה שחשבת אולי להשכיר ממנו אופנוע. הם כולם החברים הכי טובים שלך. חיוך זה הדיפולט שלהם, ואני לא מגזימה.

2. אפשר להסתובב בדאון-טאון, איפה שכל העסקים, בסידני באמצע היום בלי להרגיש שאתה בדאון טאון, איפה שכל העסקים, באמצע היום. בואו נגיד שאף אחד לא יפול עליך בטעות בעודו ממהר לאנשהו.

3. החוף, לעומת זאת, מלא עד אפס מקום.

4. האוסטרלים תמיד נראים שזופים ולייד-בק כאלה ונטולי דאגות. טוב, הם לא שמעו אף פעם על הפלסטינאים.

5. מוכרים שם סיגריות בקופסאות של 40(!) ולסיגריות המקומיות קוראים Horizon(!!) ועננים מצוירים על הקופסא(!!!) היסטרי.

6. איך אפשר שלא להפוך לחמאה כשרואים קנגורו? ועוד כזה שנתקלת בו במקרה, מסתובב חופשי.

7. יש להם את הטלביזיה הכי מעולה. מאה אחוז דקדנטיות עם אוריינטציה ריקי לייקית ומינוס מהדורת חדשות (אלא אם לוקחים בחשבון חדשות שהידיעה המרכזית בהן היא ניצחון של איזה נואובאדי בגולף, או משהו כזה).

8. 90 אחוז מהבתים שם הם על הקרקע. מה הטעם לבנות גורדי שחקים כשיש כל כך הרבה מקום.

9. השמיים הכי יפים בעולם, לאן שלא תסתכל.

10. ההפקה הזאת בכיכובה של אניה רוביק. כל כך "ווג" אוסטרליה.

wind in your hair

שבוע האופנה בפאריז (צילום: Vanessa Jackman). רוח בשיער, חולצה לבנה, חצאית קפלים, נעליים שטוחות ותיק שהוא לא פחות ממושלם. אם זה לא מסמן את בוא האביב, אני לא יודעת מה כן.

russian inspiration

טוב, אז אני מבינה שברוסיה כבר לא עומדים בתור ללחם, מסתבר אפילו שמוסקבה היא עיר די מתוקתקת מבחינה אופנתית, מה אתם יודעים. שיטוט מקרי בבלוג Moscow Street Fashion (כל התמונות משם) גרם לי לתהות אם מוסקבה היא מעצמת סטייל בהתהוות או פשוט מיישרת קו עם שאר העולם. וכשאני אומרת "שאר העולם" אני לא מתכוונת שאנחנו בישראל מהווים איזשהו חלק מה"שאר" הזה. וכשאני תוהה ביני לביני בדבר הקשר הרופף בין המושג "שיק" למדינה הקרויה "ישראל", יש לי איזו תובנה קטנה, שהיא גם משאלה. הלוואי שבנות ישראל, בנות העולם כולו, ירשו לעצמן להתלבש כאילו הן מחזיקות בחיים שהיו חולמות שיהיו להן. מבחינתי, כל אחת שכבר הפנימה את זה, כאילו נגסה מפרי עץ הדעת.

love story

                        

                              

           

     

                      

                         

ביחד או לבד, הישארו יפים וצעירים לנצח!

מהביוקר

5 דברים מהביוקר, על תקן השראה לשבוע הקרוב. אני משחררת אצבע, אתם מוזמנים לקחת את כל היד:

מכנסיים מתרחבים, אבל ממש. זהו, הם כבר פה בשביל להישאר. Derek Lam אביב-קיץ 2011.

ולנטיינס דיי. אם כבר אהבה אז שתהיה קשוחה. טרי ואנה מתארחים ב Humor Chic, הבלוג קראש החדש שלי.

 

עזבו את השמאלית, פוקוס על הימנית. פסטלים זרחניים זה כ"כ זה. מהבלוג של Mr. Newton.

ורוד וכתום הם דווקא לא רעיון גרוע כל כך. אה, וגם קצת רוח בשיער זה בסדר. נסטסיה קינסקי ב"פריז-טקסס".

זה ה-שיר של השבוע שלי, שלא להגיד של השנה. אני יודעת שכאן אתם מאבדים אותי. או כמו שחבר שלי אומר: זהו, השיר הזה זה הסוף שלנו.

שבוע דבש…

once upon a show

זה כנראה לא השבוע של מיס "טין ווג", לורן קונארד. ב-MTV  דחו את הפיילוט של תוכנית הריאליטי שלה שהייתה אמורה לעלות אצלם, בה היינו אמורים לעקוב אחר הקריירה הנרקמת כמעצבת המותג החדש שלה paper crown (כמה הולם). מבלי להיכנס פה לסוגיית הוויטני פורט וונאבי, אני לא ממש מופתעת. האמת שאני די מופתעת מזה שבכלל חשבו שם ב-MTV שהחיים של קונארד הם מספיק מעניינים בשביל לסחוב תכנית. באיזשהו שלב ביקשו ממנה להכניס קצת יותר ספייס, יותר עניינים אישיים, מערכות יחסים וכאלה אבל הגנובה הזאת לא הייתה מוכנה להסיט את הפוקוס מהמותג הפורץ שלה (מעניין מה יעלה בגורלו עכשיו כשאין מצלמות ברקע=האם עץ שנופל ביער ואין איש שישמע אותו, בכל זאת משמיע קול?), אז אמרו לה יאללה ביי. אף פעם לא הבנתי את הכריזמה של הבחורה הזאת, עם כל כמה שהיא בלונדינית ויפה ואני באמת מאוד מעריכה אותה על זה שלא תיטעו, היא אחת היותר חלולות, אפילו בשביל ריאליטי. אף פעם אין לה אג'נדה, שום דרייב לשום דבר, כשהיא שמחה וכשהיא עצובה יש לה בדיוק את אותה הבעה על הפנים, היא בלי ספק הבחורה הכי פרווה שיצא לי לראות על המסך (אולי רק לו מנצחת אותה). טוב, אני לא דואגת יותר מדי לקלולס האופורטוניסטית הזאת, אני בטוחה שמישהו כבר ידאג להרים את הכפפה הפושרת שלה. ועד אז, אני אשאיר אתכם עם כמה תמונות שמפרגנות למה שהיא באמת מצטיינת בו:

מבט מלאכי,

רגליים שריריות,

אחיזת תיקי מעצבים,

שיזוף קליפורני,

וסטייל לא רע.

במחשבה שניה, על מי אני עובדת. לא הייתי מפספסת פרק.

babes on film

נתקלתי בהפקה הזאת שנקראת 'Babes' ב-Russh Magazine שהוא מגזין די מצטיין לטעמי, בעיקר בגלל שהוא כזה לייד-בק, בדיוק כמו שהייתי מצפה ממגזין אוסטרלי להיות. אי אפשר להאשים בחיים את האוסטרלים בפלצנות יתר וגם לא ביומרנות. אותי אי אפשר להאשים שדווקא האדיטוריאל הזה נתפס לי ברשתית (בלוג הצילומים שלי). ובעיקר, אי אפשר להאשים את benny horne, הצלם, שלא ראה מספיק פעמים את "5 ילדות יפות".