באווירת שלוש נקודות

(מתוך הטאמבלר של המעריץ היחיד של הטאמבלר שלי)

זמן בשפע

באיזה בוקר אחד לא מזמן, בוקר לא טוב במיוחד, כשהתקווה והייאוש התערבבו לכדי סימביוזה (שיכולה להישמע אולי לא הגיונית אבל היא מצב צבירה מוכר במחוזותיי), אבא שלי התקשר כדי לתת לי על הראש. זה אף פעם לא זמן טוב אבל באותו בוקר זה היה הדבר האחרון שהייתי צריכה, לשמוע כמה הוא צודק. מה יהיה איתי, ולמה אני לא עושה X, ולמה אני לא נותנת פוש פה ושם, ולמה אני מתעכבת ועד שאני זזה ועוד כל מיני. ואז בסוף כל המטח הזה הוא שאל (רטורית כמובן): את יודעת מה יש לך שאין לאף אחד אחר, ואת לא מנצלת אותו? הייתי בטוחה שהולכת לבוא עכשיו איזו מחמאה בסגנון "הכישרון שלך" או משהו כזה, כבר התכוננתי להרגיש טוב עם עצמי אבל השאלה הזאת הייתה רק הרמה להנחתה. התשובה הייתה: "זמן בשפע".

בתור מישהי שיש לה "זמן בשפע", שזה קללה, מסתבר, בדיוק כמו שזה ברכה, אני אוהבת לקבל השראה אופנתית מכאלה שגם להם יש זמן בשפע. כמו למשל אלו שבילו בפסטיבל 'קואצ'לה' האחרון:

      

מסקנה 1: אלו שיש להם פנאי, יש להם גם זמן להתלבש יותר טוב.

מסקנה 2: יש שאומרים שככל שאתה יותר עסוק, יש לך יותר זמן לעשות דברים. בדקתי פעם את העניין הזה, מסתבר שזה נכון.

תהייה: מצד שני, בשביל מה בני אדם קורעים את עצמם, טווים קריירות מופרכות, מסיימים את היום בלי נשימה, אם לא בשביל שיוכלו להרשות לעצמם לקרוס בסוף על איזו ספה ולא לעשות כלום.

פוטושופ, גרסת הנונשלנס

פעם, לפני מה שנראה כמו מיליון שנה, לא הייתה קיימת תוכנת פוטושופ, אנשים היו נראים בתמונות פשוט כמו במציאות. פעם, לפני מה שנראה כמו מיליון שנה אבל קרה אתמול בערב, התוודעתי לאפליקציית ה-face cam באייפון (כמעט כתבתי בטעות face cum, מאוד פרויידיאני), וגיליתי איך אפשר להפוך את עצמך לעצמך היפה ביותר שלך בלחיצת כפתור, שזה, חייבים להודות, מגניב ברמות קשות, שלא לומר, שווה כל סנט מתוך ה-99 שיש לשלם עליה, למי שאין לו טלפון פרוץ (ואל תסתכלו עלי, לי עדיין יש רק בלקברי).

ובחזרה לחיים האמיתיים (פחות או יותר) – ההערכה שלי לצלמת אופנת הרחוב Vanessa Jackman, היא רק הגיונית, בין היתר כי היא מצליחה, ממש כמו תוכנת הפוטושופ העדכנית ביותר, להאציל יופי וחן על כל המצולמות שלה, גם אם הן לא מהדסות על מסלולים לפרנסתן:

איך רואים שהיא אוהבת את המצולמות שלה. זה מפגיש אותי שוב עם התיאוריה המוכרת, שאהבה עושה אנשים יפים. יותר מכל פלאי הטכנולוגיה, אולי.

magic wand

אולי לא כולם… אבל אני מכירה אחת שמתישהו, לפני יותר מדי זמן, לקחה איזו פנייה שהייתה נראית לה בלתי מזיקה והתחילה ללכת. וכבר יותר מדי זמן היא מדשדשת ביער מבלי לעלות על הדרך הראשית, זאת שמסומנת בצעדים של אחרים שהלכו שם לפניה. אבודה? היא האחרונה שתכחיש.

למעלה: פרינט של katie daisy

club tropicana

         

מלמעלה למטה: קמפיין אביב-קיץ של DANSK, מהבלוג STREETFSN, קולקציית קיץ Rachel Roy, ווג אוסטרליה, תיקים מקולקציית הקיץ של Loewe, מהבלוג STREETFSN, קולקציית קיץ Prada, השער האחרון של ווג יפן, ושוב מהבלוג של הקוריאני המשובח STREETFSN.

נשים מתוחכמות לובשות רק שחור. הן מבינות שזה צבע שתמיד יעשה איתן חסד, שהן יצליחו להסתיר איתו את האובססיות הכי קשות שלהן ואין להן סבלנות שיבלבלו להן את המוח באינפורמציה מיותרת. תנו להן להראות אסופות והגיוניות ובמקסימום שליטה. נשים מתחכמות מוסיפות למלתחה שלהן גם כמה פריטים בלבן ושמנת ומיליון חולצות בדרגות שונות של אפור. וואו! (או כמו שגיא אמר עליהן פעם "מותק, את לא אפורה ומהממת, את סתם אפורה"). אבל רק נשים חכמות מבינות מתי הזמן לשחרר. והזמן הזה הגיע. הקיץ של 2011 הוא מפגן מסחרר של צבע. כל הפסים והנקודות והפרחים והמלמלות נראים כמו אסופת הדחקות לידו. הקיץ הזה הוא כולו ביטחון עצמי עם צבעים במקסימום רוויה ושילובים במינימום יראה. להיות פרח קיר, מסתבר, זה כל כך העונה שעברה.

אני לא יודעת מי יותר נדבק, אנחנו לאייטיז או האייטיז אלינו. בינתיים, רצוי לעשות פליי ולדחות את הדיון בסוגיה בעוד עונה.

ציפרלקס

ואן גוך בטעם קראמל, גיליון של "ווג" פאריז, ליקוקים בפנים מהכלבה שלי כשאני חוזרת הביתה, פרק הדחה באח הגדול, הדקה לפני שאני נרדמת לשנת צהריים, סרט חדש של אלמדובר, חופשה בחו"ל או לפחות סיני, שיזוף של אחרי סיני, פופו משחק לי בשיער, נעלי עקב נוחות, שיר שלא שמעתי שנים ופתאום חזר לחיי. כל אלה. או פשוט ציפרלקס.

how to wear a hat

 

10 סיבות לאהוב את אוסטרליה

1. המוכר במכולת חבר שלך, וגם הקוסמטיקאית וגם בעל הקפה שאתה יושב בו, וגם זה שחשבת אולי להשכיר ממנו אופנוע. הם כולם החברים הכי טובים שלך. חיוך זה הדיפולט שלהם, ואני לא מגזימה.

2. אפשר להסתובב בדאון-טאון, איפה שכל העסקים, בסידני באמצע היום בלי להרגיש שאתה בדאון טאון, איפה שכל העסקים, באמצע היום. בואו נגיד שאף אחד לא יפול עליך בטעות בעודו ממהר לאנשהו.

3. החוף, לעומת זאת, מלא עד אפס מקום.

4. האוסטרלים תמיד נראים שזופים ולייד-בק כאלה ונטולי דאגות. טוב, הם לא שמעו אף פעם על הפלסטינאים.

5. מוכרים שם סיגריות בקופסאות של 40(!) ולסיגריות המקומיות קוראים Horizon(!!) ועננים מצוירים על הקופסא(!!!) היסטרי.

6. איך אפשר שלא להפוך לחמאה כשרואים קנגורו? ועוד כזה שנתקלת בו במקרה, מסתובב חופשי.

7. יש להם את הטלביזיה הכי מעולה. מאה אחוז דקדנטיות עם אוריינטציה ריקי לייקית ומינוס מהדורת חדשות (אלא אם לוקחים בחשבון חדשות שהידיעה המרכזית בהן היא ניצחון של איזה נואובאדי בגולף, או משהו כזה).

8. 90 אחוז מהבתים שם הם על הקרקע. מה הטעם לבנות גורדי שחקים כשיש כל כך הרבה מקום.

9. השמיים הכי יפים בעולם, לאן שלא תסתכל.

10. ההפקה הזאת בכיכובה של אניה רוביק. כל כך "ווג" אוסטרליה.

wind in your hair

שבוע האופנה בפאריז (צילום: Vanessa Jackman). רוח בשיער, חולצה לבנה, חצאית קפלים, נעליים שטוחות ותיק שהוא לא פחות ממושלם. אם זה לא מסמן את בוא האביב, אני לא יודעת מה כן.

russian inspiration

טוב, אז אני מבינה שברוסיה כבר לא עומדים בתור ללחם, מסתבר אפילו שמוסקבה היא עיר די מתוקתקת מבחינה אופנתית, מה אתם יודעים. שיטוט מקרי בבלוג Moscow Street Fashion (כל התמונות משם) גרם לי לתהות אם מוסקבה היא מעצמת סטייל בהתהוות או פשוט מיישרת קו עם שאר העולם. וכשאני אומרת "שאר העולם" אני לא מתכוונת שאנחנו בישראל מהווים איזשהו חלק מה"שאר" הזה. וכשאני תוהה ביני לביני בדבר הקשר הרופף בין המושג "שיק" למדינה הקרויה "ישראל", יש לי איזו תובנה קטנה, שהיא גם משאלה. הלוואי שבנות ישראל, בנות העולם כולו, ירשו לעצמן להתלבש כאילו הן מחזיקות בחיים שהיו חולמות שיהיו להן. מבחינתי, כל אחת שכבר הפנימה את זה, כאילו נגסה מפרי עץ הדעת.

love story

                        

                              

           

     

                      

                         

ביחד או לבד, הישארו יפים וצעירים לנצח!