slumber party

 

 

                            

לא יודעת מה יש לי עם התרבות הפרברית בכלל ועם זו של ל.א. בפרט. משיכה שאולי כדאי לתת עליה את הדעת. אולי בגלל שזה רחוק ומסתורי באותה מידה שזה כל-כך מוכר. אמנות צריכה שיהיה בה משהו "מוכר", משהו להזדהות איתו. היא צריכה להיות כזו שמאפשרת את חדוות הגילוי. ככה נוצר חיבור. מצד שני, צריך שיתקיים בה מסתורין, משהו שצריך עוד להבין, לפענח. אף אחד לא רוצה שיאכילו אותו בכפית. בגלל הנקודה הזאת אני אוהבת את ספר הצילומים "The Valley" של לארי סולטאן. הצילומים מתארים את החיים הפרבריים בדרך שלא תמיד ברור אם הם יותר עלובים או יותר זוהרים. אפשר לראות בהם ניגודים בין הפרובינציאליות מצד אחד, לבין הרגשת הגאווה ואפילו העליונות, או בין הטראשיות לבין תחושת השובע והפינוק. לא ממש ברור לך מה אתה רואה. עד כמה הם אמיתיים ועד כמה אשליה. קצת כמו חלום, אבל ברוורס. בית הבראה סטייל. נורא נעים לך אבל אתה לא מסוגל לזוז. איזושהי מחשבה רחוקה מזכירה לך שהדבש ממסמר אותך לרצפה.