אלכסנדר וואנג ונבחרת הפוטבול
vouge china
לאקוסט תמיד הכי ספורטי ספורט
שארלוט רונסון ומראה הרקדנית אוף-דיוטי
הרמס. להתעלף.
אני אוהבת את זה שטרנד מסוים נופל בול על עולם הדימויים ועל מקורות ההשראה שלי. ספורטאים תמיד היו בעיני זן נערץ בזכות הרצינות והמשמעת העצמית שלהם, המזיעים את דרכם לצמרת ושומרים על גוף מהודק תוך כדי. אני חושבת שאופנה היא שילוב של איפה אנחנו מוצאים את עצמנו על הסקאלה, עם מה אנחנו מזדהים ומי אנחנו רוצים להיות. תרגום של השראה יכול להיות גאוני אם הוא לא נופל על אוזניים ערלות. האינטרפרטציה לעולם הספורט (שמורכב מאינספור תתי ז'אנרים כמו גולף וטניס וצלילה, ופוטבול ובלט) כפי שנצפתה במסלולי תצוגות הקיץ של 2010 מספרת לנו על נשיות לא מתאמצת, על מישהי שהיא קצת טום בוי (אילנה ברקוביץ', סליחה), מישהי שיכולה להרשות לעצמה להיות לואו קי כי יש לה את האקס-פאקטור הזה, היא פשוט קול. צוננת מטבעה. אם היית הנערה הכי יפה בשכבה עם הצמה המרושלת בצד, העור המושלם והסניקרס הלבנות, את בטח לא קוראת את זה. אבל בטוח מסכימה.
אני מקווה שהכיוון זה יוביל ליותר שפיות במושגי גוף בריא
השבמחק