you are my high: מגזינים

יום שלישי, 13 באפריל 2010

זמן סיני

נטשה פולי וחבר ב"ווג" פאריז, אפריל 2010

דריה בקמפיין של "איזבל מראן"

שוב דריה, בהפקה של "ווג" פאריז, פברואר 2010

מודעת הקמפיין של "קנזו". מיישרים קו.

אז מסתמן שהלוקיישן הכי חם עכשיו זה חולות סיני. ומה שהולך עם זה הכי טוב מסתבר, זה הבוהו-שיק. באופן אישי, אני הכי בעד המראה ההיפי/ צועני/ בוהמייני שכולו צבעים והדפסים ושכבות ומרקמים, שמשנתו מדיפה ריח של חופש, מתירנות ונדודים. אני בעיקר מחבבת את הפרדוקס הגלום בצוענים ובילדי פרחים בעלי אג'נדה רוחנית, המסתובבים להם בעולם בין חופים ופסטיבלים ויכולים להראות ככה רק אם הם אוחזים גם באיזה אבא גשמי ומפרגן. את ה'אסנס' של הבוהו-שיק שנמצא כאן כבר איזה כמה שנים טובות (אני עדיין זוכרת את התצוגה של לואלה בארטלי בקיץ 2002 . רמה גבוהה), ניתן לראות בהפקות האחרונות ב"ווג" הצרפתי ובמודעות הקמפיינים של קיץ 2010. למרות שזה יפה מכדי להיקרא שאריות מחוממות, יש לי הרגשה שזו שירת הברבור שלו. כמו כל טרנד, לפני הסיום שלו, גם הוא נלקח אל הקצה. הפינאלה היא גירסת ה'הד טו טואו' שלו, המוצגת כמובן בסביבתו ה"טבעית", כדי שגם קשי התפיסה שבינינו יוכלו להפנים אותו סופסוף ולישר קו. כי אם כבר לסיים אז שיגמר בהקאה, העיקר שלא נוכל להביט אחורה בגעגועים. ועד שימאס… תבלו כמה שיותר (חופי סיני, או כל חוף אחר), תעטו את מיטב המחלצות (אבא עשיר או אבא עני), תהיו יפות וחופשיות. פיס אנד לאב.

יום שלישי, 2 בפברואר 2010

MAGAZINE MANIAC

הרבה שנים עברו מאז אחזתי במגזין הראשון שלי. אני משערת שזה היה בסביבות גיל 8 וזאת בטח הייתה האהבה הראשונה שלי, הפעם הראשונה שהבנתי שיש עולם ויזואלי ענק ומרתק שם בחוץ. המגזינים שהייתי מדפדפת בהם בילדותי היו ספרדים (בגלל סבתא) וגרמנים (בגלל מישהי מהקיבוץ שהייתה מתנדבת לשעבר) ואהבתי גם את "העולם הזה" שהיה די נועז, אני חושבת, אפילו יחסית להיום. בגיל צעיר היה לי מאוד קשה להגיע אליהם, הייתי צריכה לחפש ממש טוב, וכן, אפילו לגנוב. בגיל 22 היה לי כבר מספיק כסף לעשות מנוי גם ל"ווג" וגם ל"אל". פעם אפילו עבדתי איזו תקופה בחנות מגזינים (הכי עליסה בארץ הפלאות). בשנים של הטיולים בעולם הייתי חוזרת בכל פעם עם מזוודה של מגזינים שלא הייתי מסוגלת להשאיר מאחוריי. הסוף היה שבדירה האחרונה שלי בת"א השארתי 140 מגזינים, וחתיכת חיים. 30 שנים של דיפדופים בלתי נלאים במיליון מגזינים שונים, חיפוש מענג במיוחד אחר אימג'ים מופלאים שיטיסו אותי מכאן, לשם. קשה לי להאמין שהאהבה הזאת תתפוגג לה מתישהו, אבל מה שבאמת מדהים אותי זה התפתחות התרבות והנגישות של צריכת מגזינים. כמו שאני מאמינה בחופש התנועה, ככה אני מאמינה בחופש הצריכה, והיום, הודות לאלוהי האינטרנט הדיפדוף נהיה זמין ונגיש ובחינם. הללויה.

אז למה להיות קמצנים.. להלן כמה מהמועדפים עלי: