זמן סיני

נטשה פולי וחבר ב"ווג" פאריז, אפריל 2010

דריה בקמפיין של "איזבל מראן"

שוב דריה, בהפקה של "ווג" פאריז, פברואר 2010

מודעת הקמפיין של "קנזו". מיישרים קו.

אז מסתמן שהלוקיישן הכי חם עכשיו זה חולות סיני. ומה שהולך עם זה הכי טוב מסתבר, זה הבוהו-שיק. באופן אישי, אני הכי בעד המראה ההיפי/ צועני/ בוהמייני שכולו צבעים והדפסים ושכבות ומרקמים, שמשנתו מדיפה ריח של חופש, מתירנות ונדודים. אני בעיקר מחבבת את הפרדוקס הגלום בצוענים ובילדי פרחים בעלי אג'נדה רוחנית, המסתובבים להם בעולם בין חופים ופסטיבלים ויכולים להראות ככה רק אם הם אוחזים גם באיזה אבא גשמי ומפרגן. את ה'אסנס' של הבוהו-שיק שנמצא כאן כבר איזה כמה שנים טובות (אני עדיין זוכרת את התצוגה של לואלה בארטלי בקיץ 2002 . רמה גבוהה), ניתן לראות בהפקות האחרונות ב"ווג" הצרפתי ובמודעות הקמפיינים של קיץ 2010. למרות שזה יפה מכדי להיקרא שאריות מחוממות, יש לי הרגשה שזו שירת הברבור שלו. כמו כל טרנד, לפני הסיום שלו, גם הוא נלקח אל הקצה. הפינאלה היא גירסת ה'הד טו טואו' שלו, המוצגת כמובן בסביבתו ה"טבעית", כדי שגם קשי התפיסה שבינינו יוכלו להפנים אותו סופסוף ולישר קו. כי אם כבר לסיים אז שיגמר בהקאה, העיקר שלא נוכל להביט אחורה בגעגועים. ועד שימאס… תבלו כמה שיותר (חופי סיני, או כל חוף אחר), תעטו את מיטב המחלצות (אבא עשיר או אבא עני), תהיו יפות וחופשיות. פיס אנד לאב.

blue belle

לפעמים נתקלים במשהו שאף פעם לא היה טרנד אופנתי (טרנד, חייבים להמציא מילה פחות מאוסה מזאת) ובחיים כנראה לא יהיה. לפעמים זאת סיבה מוצדקת להתאהב דווקא בזה. אתה שואל את עצמך איך זה שאנשים לא מתלהבים מזה כמוך, מצד שני אתה די מרוצה, אם זה היה הופך המוני, היה אובד לזה כל הקסם. אז אחד הדברים שתמיד היו אצלי בקטגוריה של "זה", זאת חולצת ג'ינס. כהה, בהירה (עדיף בהירה), טיפה משוחררת, קז'ואלית, אסקפיסטית לחלוטין. אוקיי.. אני מרגישה שאני צריכה להסביר את זה; זאת חולצה שנכנסת מבחינתי לקטגוריה של "בגדי חופשה" שזה לגמרי הסגנון המועדף עלי. גם את זה צריך להסביר… תדמיינו חופשה בטנריף או איזו ריביירה, מקום אלגנטי אבל גם משוחרר, ואתם שזופים והפרוטה מצויה בכיסכם ויש לכם אפילו איזו יאכטה להתרסק עליה (מי שממש מתקשה לדמיין, שיחשוב W magazine), אלו הבגדים שתלבשו. פויינט טייקן? ידעתי שתבינו.