סוף טוב

זהו, 2010 כבר לא תחזור. החלטתי לערוך לכבודה את רשימת הנבחרים שלי ושלה. מגיע לה, הייתה שנה חמודה.

בלוג אופנת הרחוב הכי אסקפיסטי שקיים: STREETFSN

הטרנד הכי מבורך: בגדים שרואים דרכם. או בקיצור, שקוף. (StockholmStreetStyle)

האוקסימורון של השנה: חולצת הפוטר האפורה - הכי טחונה והכי לא נמאס ממנה, בעת ובעונה אחת.

הטוטאל-לוק הכי מוצדק: ג'ינס עם ג'ינס.

(התלבטתי בינו לבין השחור שנותן פייט מכובד - Vanessa Jackman)

הקולקציה שהכי הייתי רוצה לאמץ בשלמותה: Built by Wendy

הג'ינס הכי נכון: belle&sue) Cheap Monday)

הבחורה שהכי הייתי רוצה לצרף למעגל החברות שלי: לינדזי לוהן

הכי אין לי סבלנות אליה: ליידי גאגא. מה נסגר איתך? ילדת כאפות.

הכי עשו לי חשק לחיות חיים דקדנטים ועמוסי תיקי מעצבים, וגם: האסקפיזם הכי מומלץ: נערות "העיר".

הבחורה שהכי הייתי רוצה לאמץ את המלתחה שלה: אלמונית (STREETFSN)

התסרוקת עם הכי הרבה סטאר-קוולטי (annuk nik)

הדבר הכי מנחם שלמדתי השנה: אם יש לך גינה וספרייה, יש לך כל מה שאתה צריך (rags and tatters)

אז ברוכה הבאה-2011. תהיי טובה, הא?

תקוות גדולות

"כבר די הרבה זמן שהאנשים חדלו להבין והם יכולים רק להתפלא"   (כל החיים לפניו, אמיל אז'אר)

השנה אני רוצה לאחל לכולנו שיפתחו שערי שמיים ושנהיה קצת פחות היידי מונטאג. שנעיף אחת ולתמיד את כל התוספות שיער והציפורניים המלאכותיות ואת הררי הסיליקון מכל מקום אפשרי בגוף. בחיי, לפעמים אני תוהה איזו אייקון עומדת לנגד עיניה של כל מי שנראית ככה, שגורמת לה לרצות להראות כמוה. מה מקורות ההשראה שלה, לאן היא רוצה להגיע? לא, אני רצינית, זה באמת מעניין אותי. ואם כבר, אז אני רוצה לאחל שנהיה קצת יותר ג'ניוארי ג'ונס. ואין צורך לפרט, עיניכן הרואות, לס איז מור.

ובקיצור, שנהיה לראש ולא לזנבנב. ושנפסיק להתפלא ונבין קצת יותר. שנה משובחת.

High Hopes

מודעת פרסומת של KLING  צילום: Antonella Arismendi

אפשר לנסות לצלוח יום אחד מבלי שהשמיים יפלו עליך? אפשר שניה לקבל קצת הנחה? מה הבחורה בסך הכל רוצה? יום אחד שלא יעלה לה עשן מהמנוע של האוטו. יום אחד בלי איזה מכתב בירוקרטי שיוציא את החשק לנשום. שתי שניות בלי איזשהו עניין, בלי איזה סידור שאמור להביא אותה מנקודה א' לנקודה ב'. סטיה קטנה שלא תיגמר בבכיה לדורות. אפשר להעביר ככה איזה זמן סביר, בלי התרסקויות? אני רוצה להמר שכן. אני רוצה עכשיו רגע של שקט, על איזו מרפסת עם רצפה מעץ, אני רוצה רוח ואיזו מוזיקה שנשמעת מרחוק. אני רוצה רגע בלי שליטה, בלי דיבורים, בלי דמעות בגרון. אני רוצה מכנסונים קצרצרים. שניה לפני ההדממה, שניה לפני החופשה, אפשר להיות חזירים ולהאמין שבחזרה הכל יעלם כאילו מעולם לא היה? תהיו בטוחים.

A FRESH START

מאחורי הקלעים בתצוגת קיץ 2010 של כריסטיאן דיור. צילום מהבלוג של JAK & JIL.

המבט הבוהה, הסיכות בשיער, הגדר המפרידה בינה לבין הקהל שבחוץ. הניתוק. הרגע הזה, לפני שהכל קורה.

דרך מעולה להתחיל.

יאללה, Lets bring it on…