YOU ARE MY HIGH

 

Terry Richardson

o lie

Jurgen Teller

Flickr

Slava Lopez

Jonathan Leder

לפני די הרבה שנים, בארץ אחרת, רחוקה, הייתה לי חברה שהיה לה חבר. והחבר הזה היה חתיכת יצור. מזעזע. לא הבנתי מה היא מוצאת בו. הוא היה קשקשן ונודניק ופלרטטן ומתלבש הכי זוועה שאפשר. מיליון פסיקים פוסלים בבן אדם אחד. לא הצלחתי לדמיין איך אפשר לגעת בו בכלל. כמה מעט ידעתי. מסתבר שהקראש הכי גדול מגיע כשלא מצפים לו. הסוף היה שהיא והוא נפרדו והתחיל בינינו סיפור אהבה כזה שלא האמנתי בחיים שיכול לקרות. האהבות הכי גדולות עשויות מערימת קלישאות שמתנפצות. אנחנו מתנהלים לנו בתוך מגרות מסודרות, חושבים שאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים, חושבים שאנחנו יודעים מה טוב לנו. אבל הטעות הכי גדולה, אני חושבת, היא שאנחנו חושבים שהכי כיף זה לבחור. לסמן מטרה ולזכות בה. האמת היא שההרגשה הכי עילאית זה כשמישהו בוחר בך. מישהו שלא היית מסתכל עליו, הכי לא הטעם שלך, מישהו שהוא.. בהקבצה נחותה משלך, נגיד. שברור לך שזה בניגוד לכל כללי ההיגיון. פתאום זה תופס אותך, הכי לא מוכן. אתה מבין שיש לבנאדם את האקס פאקטור הזה שלא נלקח בחשבון. היית כל כך עסוק באמיתות האבסולוטיות שלך ולא ראית את זה שעומד מולך. וזה שעומד מולך (אתה נדהם לגלות) הוא בדיוק אתה. וזהו, הרמה להנחתה. הוא פורט לך על כל המיתרים ומתיישב בול על כל הנקודות. וזה הרגע בו מתהפך עליך עולמך (במובן הטוב לשם שינוי), שום דבר כבר לא יהיה כמו קודם. זה לא אומר שזה לנצח, זה לא אומר שלא יהיו יותר התרסקויות, אהבות באות והולכות. אבל לחזור אחורה כבר אי אפשר. אם קיבלת באמת את מי שנמצא איתך, עם כל מה שפגום בו ומכוער ולא הגיוני, משהו בך מתבהר. אתה יכול בעצמך להוריד את המסכה ולהפסיק להעמיד פנים. וזאת אשכרה, אחלה נחמה.