?are you going kookoo on me

                                   

                                           

 

                                  

                                 

                                    

                             

                  

                     

                                  

                         

חצאיות ארוכות, תיקי צד עם ידיות דקות, מטפחות ראש, סנדלים מעור, אפס מחשופים. צניעות היא הלב של היהדות.

                                 

BIG

                    

                                                                                                         צילום: דודי חסון

כשזה מגיע לאיקונות יופי, לנשים שתמיד היו שם נרדף למושג סטנדרטים גבוהים, זה תמיד יגמר בסופיה לורן, ברג'יט בארדו, מרילין מונרו או פארה פוסט. המשותף לכולן היה שילוב מנצח של עיניים גדולות, שפתיים גדולות  ושיער  גדול. מה זה גדול? בואו נגיד שהוא הסתדר על חיים משל עצמו.  נפח בהחלט הגדיר פה את כללי המשחק. שיער עבה, עשוי, גבוה, כי פנים ראויות צריך שיהיו ממוסגרות כהלכה. כל הזוהר ההוליוודי הזה טומן בחובו ריטואל  מעט ג'יפתי המערב שיער שמנוני, הרבה טאלק ומייבש שיער. אם את מהמסתייגות, זכרי תמיד: ככל שהשיער גבוה יותר, את יותר קרובה לאלוהים.

טרנד-ספוטינג

פלאשבק. חורף 1995 בטוקיו, ימים אפלים וקרים. אני הבחורה היחידה במועדון שלא אומרים לה כלום על זה שהיא נועלת מגפיים ולא נעלי עקב. אולי בגלל שאני כל כך חיוורת והשפתיים שלי סגולות. אני ממש מתחננת שלא יבחרו בי לצאת לקור כלבים להביא לקוחות. בפנים כל כך חם ונעים, אפילו עם מינימום בגדים. והמגפיים שלי, גבוהים עד מעל הברך, אני כל כך מבסוטה עליהם, ובעיקר מרוצה מעצמי על זה שרק לי כאלה ורק לי מותר. בחזרה לעתיד של חורף 2010/11, אני משערת שלכולן יהיה מותר, וסביר להניח שבאמת כולן ינעלו. עבר ועתיד הם דפים של אותו הספר.

SPORTY TO PERFECTION

אלכסנדר וואנג ונבחרת הפוטבול

vouge china

לאקוסט תמיד הכי ספורטי ספורט

שארלוט רונסון ומראה הרקדנית אוף-דיוטי

הרמס. להתעלף.

אני אוהבת את זה שטרנד מסוים נופל בול על עולם הדימויים ועל מקורות ההשראה שלי. ספורטאים תמיד היו בעיני זן נערץ  בזכות הרצינות והמשמעת העצמית שלהם, המזיעים את דרכם לצמרת ושומרים על גוף מהודק תוך כדי. אני חושבת שאופנה היא שילוב של איפה אנחנו מוצאים את עצמנו על הסקאלה, עם מה אנחנו מזדהים ומי אנחנו רוצים להיות. תרגום של השראה יכול להיות גאוני אם הוא לא נופל על אוזניים ערלות. האינטרפרטציה לעולם הספורט (שמורכב מאינספור תתי ז'אנרים כמו גולף וטניס וצלילה, ופוטבול ובלט) כפי שנצפתה במסלולי תצוגות הקיץ של 2010 מספרת לנו על נשיות לא מתאמצת, על מישהי שהיא קצת טום בוי (אילנה ברקוביץ', סליחה), מישהי שיכולה להרשות לעצמה להיות לואו קי כי יש לה את האקס-פאקטור הזה, היא פשוט קול. צוננת מטבעה. אם היית הנערה הכי יפה בשכבה עם הצמה המרושלת בצד, העור המושלם והסניקרס הלבנות, את בטח לא קוראת את זה. אבל בטוח מסכימה.