בגדים: +A
דוגמנית: אלה רדה
צילום: ענבל אביזמר
מקווה שאתם נכנסים לאווירה.
בכל מקום שתחגגו היום, הקפידו להיסחף. זה לא הדבר הכי אלגנטי לעשות אבל בטוח שהכי מהנה.
לילי קול בצילום של אשף הפנטזיה, טים ווקר.
אני חושבת שלכולם יצא לחיות עם הפנטזיה להיות מישהו אחר. איזושהי משאלה כמוסה בנוגע למי שרצינו להיות. אני בפורים תמיד הייתי מתחפשת לטניסאית/ מתעמלת/ אצנית מזרח אירופאית, אבל זו רק דוגמא. בפורים אנחנו קצת קיצוניים. מה שיותר מעניין לדבר עליו הוא על המשהו הזה, הדפיקות הזאת שאנחנו חושבים שבגללה אנחנו לעולם לא נהיה הדמות ה"מושלמת" הזאת. אנחנו לא מספיק רציניים/ אחראיים/ חכמים או בעלי ביטחון עצמי. איש איש ושריטתו. אפשר לראות הוכחות לד.נ.א המקולקל הזה לאורך ההיסטוריה האישית שלנו. בכל פעם שאנחנו מפשלים אנחנו נאלצים לאשש את מה שאנחנו ממילא יודעים, שהתכונה הנוראית הזאת שאנחנו כ"כ שונאים בעצמנו לא הולכת להיעלם. אנחנו נידונו להיות מי שאנחנו לעולמים. אבל אם אנחנו ברי מזל אז יום אחד האסימון נופל. אנחנו מבינים פתאום שהפאק הזה, הדפיקות הזאת שבעוכרינו, היא זו שגם הופכת אותנו לוואן אוף א קיינד, ללא ברי תחליף. מתברר שהתכונה הרקובה הזאת היא הדבר הכי יפה בנו (אולי זה בסדר לא להיות בדיוק מושלם. אם כולם היו מושלמים היה פה די מייאש. ומשעמם בטירוף). התשובה הנכונה היא בעצם שאלה; אם אני אהיה כמוהו, מי לעזאזל יהיה כמוני? אז פורים כבר פה והדבר הנכון לעשות הוא לעוף עם הפנטזיות. להיות מי שהכי נרצה להיות ואפילו יותר. בשאר הזמן, נהיה כמונו. יהיה גיזעי.
(יצאה רשימה די סחית. לא יודעת מה לעשות עם זה)
הפוסט הזה נוצר בהשראתה של הרשימה "על יום בצד האפל – ואור בקצה המנהרה" שכתבה יערה קידר בבלוג שלה. אני לא חושבת שקיים יוצר שלא היה מצליח להזדהות עם הכתוב בה. מוזמנים לעוף על זה.
"לא אכפת לי מה המורה שלי אומרת/ אני הולכת להיות סופר-מודל/ וכולם יתלבשו כמוני/ חכו ותיראו/ כשאהיה סופר-מודל.
והשיער שלי יבהיק כמו הים/ וכולם ירצו להראות כמוני.
כי אני צעירה ומגניבה וכל כך יפה/ אני הולכת להיות סופר-מודל.
הלוואי והייתי כמו טורי ספלינג/ עם מכונית כמו שלה ואבא כמו שלה/ והייתי מראה להם איך, איך זה נעשה/ וזה יהיה כיף, זה יהיה כיף/ ואני אכתוב את עבודת הבית שלי/ על "למה אני אוהבת את הג'ינס שלי"/ אה! ודלת הלוקר שלי/ תהיה הדבר הכי מגניב שתיראו אי פעם.
כי אני צעירה ומגניבה וכל כך יפה/ אני הולכת להיות סופר-מודל.
לא אכלתי אתמול/ ואני לא הולכת לאכול היום/ ואני לא הולכת לאכול מחר/ כי אני הולכת להיות סופר-מודל"
(תרגום חופשי ל"supermodel" של "Letters to Cleo")
כריס בראון בוורסיה הספורטיבית
קייט מוס אף פעם לא תפספס?
הגירסה הנועזת והשווה ביותר על החבר של מיילי סיירוס (או מי שהוא לא יהיה. לא כ"כ בקיאה בשנתון הזה)
אני מתה על מוקסינים. תמיד הייתי, זאת אהבה ישנה. רצוי עם מכנסיים קצרים, חושפי קרסוליים. עדיף עם שיזוף ושיער מתנפנף בגלים גדולים (אם אתם בנים, אז עם חיוך וידיים בכיסים). והכי טוב, בחופשה, כזאת שהיא לייד-בק ואלגנטית בו זמנית. אני מתה על מוקסינים. אמנם לא פשוט למצוא את הנכונים, קשה שלא להראות ערס איתם, ובכלל, הם בקלות יכולים להיות לא מובנים. מתה על מוקסינים. אני אומרת את זה בקול וכולם נותנים בי מבטים כאלה שקצת גורמים לי להתבייש. ואני רק חושבת לעצמי, תתקדמו. מוקסינים הם הדבר הבא. הם חייבים להיות הדבר הבא. מן הראוי שיהיו הדבר הבא.
לחיי הדבר הבא.