i know what you did last summer

(אין לי מושג למי לתת קרדיט על שתי המופלאות האלו. סליחה)

הקיץ תיכף נגמר. קצת קשה להאמין שבעוד פחות מחודש הוא יתעלף פה באפיסת כוחות, כמונו. בכל שנה, כבר באביב, יש לי תקוות גדולות לגביו. אני רואה מרחבים ומים צלולים ובגד-ים, אני רואה אנשים מחייכים, אני רואה את עצמי מחייכת. אני מריחה חופש. אני תמיד אומרת לעצמי שהקיץ הזה הולך להיות הקיץ של החיים שלי. ואז הוא גוסס לאיטו, הרבה לפני שהוא מת לגמרי, והמוח שלי עיסה דביקה של זיכרונות מנומנמים, מחשבות פזורות ולאות מוזרה. כמו ביום האחרון של הטיול בחו"ל, כמו ביום האחרון של המועדון קיץ, כמו בכל הסופים. אני זוכרת שהתחלתי טוב, אני יודעת שקרו מלא דברים, אני משוכנעת שהיו עניינים אבל שואלת את עצמי בכל פעם מחדש, איפה הייתי, מה בדיוק עשיתי, עד הרגע שהוא הפך מהיום יום שלי לעוד זיכרון רחוק, כמו כל הקייצים לפניו.

?too hot

אני מודה, קצת נרדמתי בשמירה ולא עליתי בזמן על השיחוק הכי גדול של הקיץ הזה. האייטם הזה פשוט פסח עלי, התפספס לי ברשתית. אני מתביישת, שלא לומר מתבאסת, שלא לומר מאוכזבת מעצמי קשות. המסקנה היא שאני כנראה לא מתפלשת מספיק באינטרנט, אם זה בכלל אפשרי. טוב, לעסק, מכנסי עור קצרים: ה-IT פנטס של העונה. נתקעתי קצת יותר מדי על הג'ינס הקצרים שלא העליתי בכלל בדעתי את האופציה ה-הרבה יותר צוננת ואלגנטית. לא שיש לי מושג לאיפה בדיוק הייתי לובשת אותם. 40 מעלות בחוץ ותערובת של ריחות רפת ובצל.

שרלוט רונסון, תצוגת אביב-קיץ 2010

אווה הרציגובה, כבר לא פרגית צעירה. מצד שני, מי כן?

לוק טוב אבל מה הולך עם הכתפיים?

וויטני אהובתי. אולוויז נואוז בסט

ואם אנחנו כבר בענייני פיגורים, ואם כבר להכות על חטא, אז שיהיה עם הנעלי ג'אז האלה בדיוק:

מהבלוג של הצלמת Vanessa Jackman

NO ONE BELONGS HERE MORE THAN YOU

שמלה: אמריקן אפרל  נעליים: אדידס  דוגמנית: אוריין בן עזרא  צילום: ענבל אביזמר

טרנד-ספוטינג

פלאשבק. חורף 1995 בטוקיו, ימים אפלים וקרים. אני הבחורה היחידה במועדון שלא אומרים לה כלום על זה שהיא נועלת מגפיים ולא נעלי עקב. אולי בגלל שאני כל כך חיוורת והשפתיים שלי סגולות. אני ממש מתחננת שלא יבחרו בי לצאת לקור כלבים להביא לקוחות. בפנים כל כך חם ונעים, אפילו עם מינימום בגדים. והמגפיים שלי, גבוהים עד מעל הברך, אני כל כך מבסוטה עליהם, ובעיקר מרוצה מעצמי על זה שרק לי כאלה ורק לי מותר. בחזרה לעתיד של חורף 2010/11, אני משערת שלכולן יהיה מותר, וסביר להניח שבאמת כולן ינעלו. עבר ועתיד הם דפים של אותו הספר.

SOME LIKE IT HOT

נכון, כל הצילומים מSTYLE AND THE CITY . מה לעשות, הצרפתיות יודעות מה שאנחנו כנראה לעולם לא נבין.

כולם מדברים על המזג אויר, על כמה שחם פה, על זה שזה סיוט, שאי אפשר לצאת החוצה, שמתגעגעים לחורף, טוב, הבנו. אני יודעת שזה הכי לא מעורר הזדהות בימים כאלה אבל אני ממש לא רוצה שהקיץ יגמר. אני נהנית מכל רגע. אני אוהבת לחשוב על עצמי כעל מישהי שכלום מזה לא נוגע בה, שום מצב אובייקטיבי, לא החום, לא הקור, לא הגיל, לא מצב פיננסי, כלום. אני אוהבת לחשוב שניצחתי את השיטה, שהכל עובר מעלי. בגלל זה אני אוהבת להתלבש בקיץ פי מיליון מאשר בחורף ואני לא חושבת שהדרך לעשות את זה כמו שצריך היא להתכלב עם כל מיני סמרטוטים וטריקואים חתוכים וכפכפים ושיער שומני ופנים מזיעות (הייתי שמה פה כמה דוגמאות של איך לא אבל למה להתעסק בשלילי). אני לא אתחיל לחלק פה טיפים לאיך כן, בשביל זה יש תמונות. אני יודעת, עכשיו תגידו שפה זה לא פריז/ שיש פה מאה אחוזי לחות/ שצריך להיות כוסית בשביל להתלבש ככה/ שצריך רגליים רזות. כן, מה לעשות, זה לא עולם מושלם. אז תתאמצו יותר, טוב? פרקטיס מייק פרפקשן.

ולמי שממש מתקשה עם הרשומה הזאת, אני מקדישה את הצלילים הבאים:

bring it back

הילו חן - "Beach", שמן על בד, 2004

על אדי הדלק של השבוע האחרון, עדיין עם החול בשיער, עם שיזוף שהוא כבר קעקוע, עם ראש שלא נמצאת בו אפילו מחשבה אחת. זה המצב, החיים שלי דבש.