pullover love

צילום ראשונה ושלישית: STREETFSN, שניה: StockholmStreetStyle, אחרונה: צילמתי את דר למדור אופנת רחוב של המגזין "GO" לפני איזה מאתיים שנה (אבל סאחה על הרלוונטיות).

ת'כלס

"מי שחושב שכסף לא עושה אנשים מאושרים, פשוט לא יודע איפה לעשות קניות"   -בו דרק

גררררר…

 

 

(מלמעלה: לילי דונלדסון ל"הרפרז באזאר" בצילום של טרי ריצ'ארדסון, לא ידוע, "אל" מקסיקו ספטמר 2010, STREETFSN, קייט מוס ל-V magazine)

סוף טוב

זהו, 2010 כבר לא תחזור. החלטתי לערוך לכבודה את רשימת הנבחרים שלי ושלה. מגיע לה, הייתה שנה חמודה.

בלוג אופנת הרחוב הכי אסקפיסטי שקיים: STREETFSN

הטרנד הכי מבורך: בגדים שרואים דרכם. או בקיצור, שקוף. (StockholmStreetStyle)

האוקסימורון של השנה: חולצת הפוטר האפורה - הכי טחונה והכי לא נמאס ממנה, בעת ובעונה אחת.

הטוטאל-לוק הכי מוצדק: ג'ינס עם ג'ינס.

(התלבטתי בינו לבין השחור שנותן פייט מכובד - Vanessa Jackman)

הקולקציה שהכי הייתי רוצה לאמץ בשלמותה: Built by Wendy

הג'ינס הכי נכון: belle&sue) Cheap Monday)

הבחורה שהכי הייתי רוצה לצרף למעגל החברות שלי: לינדזי לוהן

הכי אין לי סבלנות אליה: ליידי גאגא. מה נסגר איתך? ילדת כאפות.

הכי עשו לי חשק לחיות חיים דקדנטים ועמוסי תיקי מעצבים, וגם: האסקפיזם הכי מומלץ: נערות "העיר".

הבחורה שהכי הייתי רוצה לאמץ את המלתחה שלה: אלמונית (STREETFSN)

התסרוקת עם הכי הרבה סטאר-קוולטי (annuk nik)

הדבר הכי מנחם שלמדתי השנה: אם יש לך גינה וספרייה, יש לך כל מה שאתה צריך (rags and tatters)

אז ברוכה הבאה-2011. תהיי טובה, הא?

יום כיף

מה עוד לא נכתב על האמא ובת האלה, רק להגיד את השמות שלהן מרגיש כמו להתפלש בקלישאה. אבל מהתמונות שלהן אף פעם לא נמאס לי, ובטח שלא מצילום שלהן יחד. מבין הרויטפלדיות אני כמובן מעדיפה עשרות מונים את האמא שהיא שועלה אמיתית. איך אפשר שלא להעריץ בחורה בת יותר מחמישים שנראית ככה. שמה זין על הקמטים, לא רואה בוטוקס ממטר, תמיד גאה, תמיד מחייכת, תמיד רזה. כשאני תוהה ביני לביני איך היא עושה את הקסם הזה, אני חושבת ישר על איך החיים שלה נראים. מקרה קלאסי של תשובה בגוף השאלה.

צילום: altamira modelsoffduty.com

you are my high #3

בכל פעם שאני מסתכלת בתמונה הזאת, אני קצת רוצה לסגור את הדלת על החיים שלי ולעבור לגור בה במקום.

(אין לי מושג מאיזה טמבלר היא נשלפה. אולי ב-2011 אני אהיה יותר מסודרת).

you are my high #2

החגורות המלופפות האלה, זה קטע מעולה. ממש קשור אותי, אהוב אותי. שבוע האופנה בפאריז JAK & JIL BLOG.

you are my high #1

תיכף 2001 מסתערת עלינו. אני אומרת "מסתערת" ולא מרגישה שאני מגזימה. לפעמים הימים שעוברים, החיים האלה, הם טיפה טו מאצ'. בא לי לאיזו תקופה לשים פוקוס רק על מה שמגניב אותי באמת, רעיונות ויזואלים שמחים ויפים ולא מסובכים. כמה נחמד כשהסאבטקסט הוא הטקסט עצמו. בקיצור, תמונה.

האקססורי הלוהט של הרגע, אני מניחה. (StockholmStreetStyle)

גאולה

 

Not Quite Snow White

טוב, העניין הוא כזה; בייבי ואני נוסעים למז'ב (Megeve) בפברואר. מז'ב היא עיירת נופש שנמצאת באלפים הצרפתים על הגבול עם ז'נבה. אנחנו הולכים לשהות שם בבית קיט של המשפחה (לא המשפחה שלי, למקרה שתהיתם). לפני שאתם חושבים להתחיל לקנא, אני אוסיף שהמעלות שם כבר עכשיו הן בסביבות המינוס 8, אני לא רוצה לחשוב מה הולך להיות שם בעוד חודשיים. חוץ מזה שאני לא עושה סקי וגם לא הוא. למעשה כל עניין השלג הזה ממש לא מגניב אותי, אפילו לא קצת. אז חשבתי, טוב, נשתה מלא יין אדום מול האח בבקתה הזאת מהעץ ונתמסטל מהבוקר, אחלה חופשה. אבל בייבי גם לא שותה. מה אני אמורה לעשות עם זה? אז נכנסתי קצת לאינטרנט, לפשפש ולראות מה זה המקום הזה, מה עושים שם חוץ מסקי, מה יש שם בכלל. מסתבר שזאת עיירת הסקי הסטייליסטית ביותר באירופה ושכל הסלבס מתחככים שם על בסיס קבוע, פלוס, העיירה הזאת מהממת ביופיה עם כל הרחובות הקטנים והציוריים שלה, ויש בה מלא בתי קפה מגניבים ומסעדות מעולות וגלריות ואפילו מוזיאון. אז עכשיו אני מבינה שאני צריכה להסתובב בקור כלבים הזה, במינוס מי יודע כמה מעלות, במקום הכי שיק שיש ואין לי מה ללבוש. ברור שאני מודאגת מאוד. אז כמו בכל סוגיה הרת גורל, אני מצליחה להעמיק למקומות ש"עובי הקורה" הוא ממש שיטחי לעומתם.  מסקנות להלן:

(משמאל, עם כיוון השעון: סריג-H&M, כובע-מנגו, מעיל-H&M, נעליים-זארה, תיק-טופשופ, מכנסיים-H&M, צללית-YSL, שימר-YSL, בושם-קלואה)

לאחר תחקיר ממצה, הקומבינציה שנרקחה היא לא יותר מהדיפולט שלי. אני לא משתגעת על חורף, בלשון המעטה, ואם כבר קור וצריך ללבוש מלא שכבות אז אני מעדיפה בגדים צמודים ובעלי קווי מתאר ברורים וגם גובה של עקבים, שחס וחלילה לא יתווספו לי שום 2 גרם שאני לא סוחבת עלי ממילא. כובעים הם גם לא כוס התה שלי אבל לא נראה כאילו יש לי איזו ברירה.

עדכון: הפוסט הזה נכתב לפני יומיים. ביומיים האלה הצלחתי להטריף את החבר שלי בעניין הנ"ל, שכאמור יתרחש רק בעוד חודשיים. ואז, ברגע של צלילות מחשבה ובהירות נפש, עלה לי רעיון להעתיק את החופשה מעיירת הנופש המסורתית והמושלגת – לפאריז. לא שמדובר פה על איזה חוף בהוואי, אבל פאריז. הכי בא לי בעולם. בייבי, שהוא הכי מושלם שקיים בכלל, מיד הסכים. וגם אמר שהוא לא מספר לי יותר כלום בחיים, על שום חופשה, עד יומיים לפני התאריך. רעיון גרוע. לא משנה, נוסעים לפאריז.

טיפ לחיים

אמצי לך סגנון אחיד, אופייני, ואל תהפכי לעולם ת'תקליט.

                          

                            

 תמיד טוב להיות קלה לזיהוי. לא תצטרכי להזכיר לאף אחד מי את.

                                  

                               

השנים יעברו ואת בשלך, תמיד אותו דבר. נעורי נצח נטולי חומצה היאלורונית.

                          

 עמנואל אלט. נכון שהיא תמיד נראית הכי קופי-פייסט?

                           

בדיוק.

ניסים

                         

                         

חנוכה הוא כאילו חג של ניסים. אני משום מה זוכרת רק זוועות מהחג הזה, אוטובוסים מתפוצצים, הרוגים, ועכשיו השריפה הזאת. אני מרגישה שזאת קצת חזירות לבקש ניסים בזמן שאנשים נשרפים חיים, בואו נסתפק בזה שיהיה נחמד אם השמיים לא יפלו עלינו עד מחר בבוקר. אפיקורוס כבר עלה על זה: מי שאינו מסתפק במה שמספיק, לא יספיק לו שום דבר.

צילומים: Maia Flore

אורות גבוהים

חמישה דברים מענגים לצלוח איתם את השבוע*:

                             

                                       

                                       

קולקציית הרזורט 2011 של ג'ון פאטריק ל- Organic, חסודה אבל שובבה, סקסית אבל נינוחה, אולד סקול אבל עכשווית לאללה. ניראה גם כאילו הוא פיצח יפה את שיטת ה"איך להזדקן בחן".

                                       

ז'קט ג'ינס בגרסה הכהה-כהה שלו. עדיף ככה, אם תשאלו אותי. הנה (Hanne) בשבוע האופנה הפריזאי, בצילום של ונסה ג'אקמן.

                                                   

גיליון דצמבר-ינואר של ה"ווג" הצרפתי. על השער: דפני גרונוולד וטום פורד שגם מכהן כעורך-אורח באותו גיליון. עוד בגיליון: לורן האטון מדגמנת את בגדי פורד החדשים, צילומים של טרי ריצ'ארדסון בחווה של טום בניו מקסיקו, ודריה וורבוי, כדי לפנש כמו שצריך.

                                         

אילוסטרציה של שמיכת טלאים מבית היוצר של קלאס ארנפלו, בעבור מחלקת הגנים של מועצת העיר ברצלונה. את השמיכה תפרה  WAI LIN TSE שהיא בכלל צלמת, מסתבר, וגם מאוד מוכשרת. לא סובלת את המולטי טאלנטס האלה.

                                        

אין לי מושג מי צילם את התמונה וגם לא מי המצולמת. כל זה לא חשוב כל עוד הפנמתם: ז'קט ותיק - אובר סייז.

* בהנחה שאתן לא גרות במידל-איסט פינת "בחיים זה לא יגיע לחור הזה".